החלטה בתיק בש"פ 2459/14

1.        בקשה שלישית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) להארכת מעצרו של המשיב החל מיום 18.4.2014, בתשעים ימים או עד למתן פסק הדין בעניינו בת"פ 42349-02-13 בבית משפט השלום בפתח תקווה, לפי המוקדם.

2.        הרקע לבקשה זו הוצג בפירוט בהחלטות קודמות של בית משפט זה ועל-כן הדברים יובאו בקצרה (ראו: החלטת השופטת א' חיות בבש"פ 2627/13 בדיר נ' מדינת ישראל (1.5.2013), (להלן: בש"פ 2627/13); החלטת השופט א' רובינשטיין בבש"פ 7565/13 מדינת ישראל נ' בדיר (17.11.2013), (להלן: בש"פ 7565/13); החלטת השופטת ד' ברק-ארז בבש"פ 985/14 מדינת ישראל נ' בדיר (16.2.2014), (להלן: בש"פ 985/14)).

כתב האישום

3.        ביום 21.2.2013 הוגש כתב אישום נגד המשיב, נגד שניים נוספים ונגד חברת תזקיקים אנרגיה בע"מ (להלן: חברת תזקיקים) שבה עבדו השלושה כמנהלים. על-פי כתב האישום, הנאשמים ביצעו במשותף עבירות רבות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ), על פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 ועל חוק העונשין, התשל"ז-1977.

           על-פי המתואר באישום הראשון, הונו הנאשמים את רשויות המס והתחמקו מתשלומי מע"מ ומס הכנסה באמצעות הנפקת 97 חשבוניות פיקטיביות המעידות על רכישת דלקים, שלא בוצעה בפועל, בסך של כ-190 מיליון ש"ח. מסכום זה ניכו הנאשמים מס תשומות בסך של כ-26 מיליון ש"ח וזאת שלא כדין. בשל מעשים אלה הואשם המשיב בביצוע עבירות של ניכוי מס תשומות במטרה להתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות, הכנת פנקסי חשבונות כוזבים בכוונה להתחמק ממס ושימוש במרמה, עורמה או תחבולה בכוונה להתחמק מתשלום מס.

           על-פי המתואר באישום השני, בחודש יולי 2012 נערכה חקירה של רשות המסים ומשטרת ישראל כנגד המשיב ושותפיו, אשר נחקרו ביחס לחשד שביצעו את המעשים המתוארים באישום הראשון. על-פי הנטען, המשיב פעל בדרכים שונות על מנת לשבש את מהלכי החקירה. הנפקת החשבוניות הפיקטיביות, אשר תיעדו עסקאות לרכישת דלקים שלא התקיימו, יצרה בספרי החשבונות של חברת תזקיקים עודף במלאי הדלק. כדי לאזן את העודף הפיקטיבי, פנה המשיב לרואה החשבון של החברה וסיפק לו תעודות משלוח מזויפות בהן נכתב כי החברה מכרה דלקים רבים, מכירות שלא בוצעו בפועל, ללקוח בשם דבי אנרגיה והובלה בע"מ (להלן: חברת דבי). לאחר מכן הגישה חברת תזקיקים בקשה לפירוק חברת דבי בטענה כי זו רכשה ממנה סחורה אך לא שילמה עבורה. כמו כן נטען כי חברת דבי חדלת פרעון. במקביל, פנה המשיב לעובדים בחברת תזקיקים ובחברת דבי ושידלם להגיש תצהירים שקריים לבית המשפט, התומכים בבקשה לפירוק. לאחר שהבקשה לפירוק חברת דבי אושרה, הורה המשיב לרואה החשבון של חברת תזקיקים לרשום בכזב חשבוניות מס על שם חברת תזקיקים בגין העסקאות שכביכול בוצעו בינה לבין חברת דבי. בשל מעשים אלה הואשם המשיב בביצוע עבירות של שידול לשבועת שקר, קבלת דבר במרמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, שיבוש מהלכי משפט, הכנת פנקסי חשבונות כוזבים ושימוש במרמה, ערמה או תחבולה בכוונה להתחמק מתשלום מס.

           על-פי המתואר באישום השלישי, במהלך חקירתו ברשות המסים, הטיח המשיב קללות ועלבונות בחוקר. כמו כן, במהלך נסיעה עם שניים מחוקרי רשות המסים, בעט המשיב באחד החוקרים, שנהג ברכב, ואחז בזרועו ובפניו בחוזקה. בשל מעשים אלה הואשם המשיב בביצוע עבירות של העלבת עובד ציבור ותקיפת עובד ציבור במהלך מילוי תפקידו.

הליכי המעצר

4.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים. בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת י' שטרית) דן בבקשה והורה ביום 7.4.2013 על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב ביצע את המיוחס לו, ובנוסף קיימות עילות מעצר מכוח המסוכנות הנשקפת מהמשיב והחשש מכך שישבש מהלכי חקירה. יחד עם זאת קבע בית המשפט כי: "בעיקרם של דברים עסקינן בעבירות מרמה ובעבירות נלוות נוספות אשר בשים לב לטיבן ומהותן הרי שמסוכנות המשיב הקמה מטיבם של מעשים ועבירות כאלה, ניתנת, כך לדידי, לאיון על דרך חלופת מעצר הדוקה והרמטית אשר תאיין מסוכנותו ... ".

5.        המבקשת הגישה ערר כלפי החלטה זו. ביום 9.4.2013 קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ד' צרפתי) את הערר והורה על מעצר של המשיב עד לתום ההליכים. בנימוקים להחלטה ציין בית המשפט את עברו הפלילי של המשיב, את העובדה כי בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו עמד כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה, את היקף העבירות, את התחכום הנשקף מהן ואת העובדה כי המעשים המתוארים באישום השני בוצעו כאשר המשיב היה משוחרר בתנאים מגבילים. בקשת רשות לערור על החלטה זו נדחתה ביום 1.5.2013 (החלטת השופטת א' חיות בבש"פ 2627/13). בקשה לעיון חוזר בהחלטה נמחקה בהסכמה ביום 17.10.2013. 

6.        משלא נסתיימו ההליכים בעניינו של המשיב תוך תשעה חודשים, הוגשה לבית משפט זה בקשה ראשונה להארכת מעצרו. ביום 17.11.2013 קיבל בית המשפט את הבקשה, ומעצרו של המשיב הוארך בתשעים ימים (החלטת השופט א' רובינשטיין בבש"פ 7565/13). בהחלטה הדגיש בית המשפט את עברו הפלילי של המשיב וקבע כי ההליך העיקרי מתקדם בקצב משביע רצון. לפיכך, נקבע כי נקודת האיזון טרם נעה לכיוון האפשרות לשחרור המשיב.

7.        בהמשך הגיש המשיב בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד לתום ההליכים. ביום 22.1.2014 נדחתה הבקשה. בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת י' שטרית) דחה את טענת המשיב ביחס לכרסום בתשתית הראייתית נגדו, וקבע כי לא קיים כרסום ממשי שיכול להוביל למסקנה בדבר העדר תשתית ראייתית מספקת כנגד המשיב. כמו כן נקבע כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב עודנה שרירה וקיימת ואין בחלוף הזמן כדי לאיינה.

8.        בחלוף תשעים ימים מהארכת המעצר הראשונה, הוגשה בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב. ביום 16.2.2014 קיבל בית המשפט את הבקשה באופן חלקי והאריך את מעצרו של המשיב בשישים ימים (החלטת השופטת ד' ברק-ארז בבש"פ 985/14). בדיון בבקשה טען המשיב כי יש מקום לשחררו שכן המבקשת עיכבה את העברתם של חומרי חקירה משמעותיים לידיו ובכך האריכה את משך הזמן בו מתנהל ההליך כנגדו. טיעוני המשיב נסמכו על דחיית בקשה להארכת מעצרו של יעקב ביטון, שלו יוחסו עבירות דומות ונטען שביצוען היה כרוך בקשרים עם המשיב (בש"פ 8914/13 מדינת ישראל נ' ביטון (13.1.2014), (להלן: עניין ביטון)). בהתייחס לטענות אלה קבע בית המשפט כי:

"אין ספק שעיכובים בהעברת חומרי חקירה משמעותיים לידי ההגנה, גם אם נעשו בתום לב, צריכים להילקח בחשבון במסגרת בקשה זו (כפי שנקבע גם בעניין ביטון). עם זאת, בענייננו, התמונה העובדתית הנוגעת לטענות אלה לא התבהרה עד תום בשלב הנוכחי. בשונה מעניין ביטון שבו המדינה הודתה בטעות בכל הנוגע להעברת חומרי חקירה רלוונטיים, טרם התבהרה מידת הרלוונטיות של החומרים שהועברו לעניינו של המשיב ... בנסיבות אלה, אני סבורה שיש מקום להארכת המעצר ב-60 יום בלבד. בתקופה זו תתבהר התמונה בכל הנוגע למשמעותם ולהשפעתם של החומרים שהועברו אך זה מקרוב על ההליך העיקרי".

ההליך העיקרי

9.        עד עתה התקיימו בהליך העיקרי 23 דיונים בהם העידו 56 עדים, כאשר בשישים הימים שחלפו מאז הארכת המעצר הקודמת התקיימו חמשה דיונים בהם נשמעו תשעה עדי תביעה. בשלב זה פרשת התביעה לקראת סיום ונותר עד אחד אשר נבצר ממנו להעיד עד כה בשל מחלתו ועדותו נדחתה מספר פעמים. שמיעת עדותו של העד נקבעה ליום 6.4.2014, אולם גם במועד זה לא יכול היה העד להתייצב לדיון מפאת מצבו הרפואי, ובית המשפט קבע כי לאחר קבלת עדכון על מצבו יקבע מועד חדש לשמיעת עדותו, עוד לפני חג הפסח, בין אם בבית המשפט ובין אם בביתו. בשלב זה לא קבועים מועדים לשמיעת פרשת ההגנה.

           חומרי החקירה שהועברו למשיב באיחור, אותם הזכיר בית המשפט בהחלטה הקודמת על הארכת מעצרו של המשיב, הועברו לידי המשיב ביום 6.2.2014. לאחר עיון בחומרים, ביקש המשיב ביום 6.3.2014 לזמן בשנית שלושה עדי תביעה. המבקשת התנגדה לבקשה זו וטענה כי עדי התביעה המבוקשים כלל אינם קשורים לחומר החקירה החדש. בדיון ביום 19.3.2014 הסכימו הצדדים על כך שהמשיב יוכל לזמן את שלושת העדים במסגרת פרשת ההגנה.

           בבקשה הוזכר כי גם לאחר מתן ההחלטה בבש"פ 985/14 התגלה חומר חקירה נוסף והוצאה ביחס אליו תעודת חיסיון.

נימוקי הבקשה